נידר כוכב הצפון (1994) בע"מ ואח' נ' פולק ואח'

החלטה

בתיק זו הוגשה בקשה לחיוב התובעת בהוצאות, בקשתה נדחתה.

המשיבה הגיש ערעור, ובכב' ביהמ"ש המחוזי החזיר את הנושא לפתחי והורה כי אנמק ההחלטה כדבעי, (בלשונו של ביהמ"ש המחוזי), משכך לאחר שעיינתי בבקשה בשנית, אני סבורה כי דינה להידחות ולהלן נימוקיי.

סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. "

ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2009(1), 1963 , 1965 (2009), בוחן כב' השופט מלצר את העקרונות שעל ביהמ"ש לשקול כאשר הוא דן בסוגייה זו וקובע כך:

"עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט. ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990) (להלן: פרשת אויקל); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 751-750 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן - גורן, 2009).

הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד - ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא (עיינו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 5). בית המשפט מביא בחשבון גם שיקולים נוספים, כגון: סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים. במסגרת זו ניתן אף משקל למידת תום הלב בנקיטת ההליך. עיינו והשוו: פרשת אויקל; פרשת איברהים, שם, שם; דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 99-31, 112-1 (תשס"ז). שיקול משמעותי נוסף שהתווסף החל משנת 1992 לסוגיה נכבדה זו מתמקד בפגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע באמצעות האפשרות להטיל עליו ערובה להוצאות הנתבע. לגישתו של ד"ר שלמה לוין במחקריו, על בית המשפט, המיישם את העקרונות שהובאו לעיל, ליתן עתה גם משקל לזכות הקניין ככזו, לאחר שזו הוכרה כזכות חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (עיינו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית 30-27 (מהדורה שניה, 2008 - תשס"ח) (להלן: תורת הפרוצדורה האזרחית, 2008). כן ראו: פרשת איברהים, שם, בפסקה 3). בהערת אגב אציין כי השפעה דומה של זכויות יסוד חוקתיות על הפרוצדורה האזרחית אנו מוצאים בשנים האחרונות גם באירופה בהתבסס על הוראות קונסטיטוציוניות שונות ועל האמנה האירופאית לזכויות האדם. זכות הגישה לערכאות קבועה שם בסעיף 6(1) לאמנה הנ"ל ומכוחה נקבע בערכאות אירופאיות שונות (לרבות בבריטניה) כי חיוב תובע מחוסר יכולת ליתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע עלול להגיע כדי הפרת זכות הגישה לערכאות. "

התובעת הינה חברה שנקלעה להליכי פפירוק, לאחר ישיבת ההוכחות הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, ואת ההוצאות שנפסקו לא הצליחה לשלם, ולכן ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה כי התובעת שהינה חברה, ולכן קיימת חזקה להורות על הפקדת הערובה, לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע מקום שבו התובענה תידחה.

יחד עם זאת, אין זה השיקול היחידי שעל ביהמ"ש להפעיל, ביהמ"ש בוחן, את מהות התביעה, את סיכוייה, את המועד שבו הוגשה התובענה, וכן מאזן בין זכותה של התובעת לקבל את יומה בפני ביהמ"ש, כאשר המטרה הראשונה במעלה כפי שהתווה כב' השופט מלצר, הינה למנוע תביעות סרק.

בוודאי שלא הייתה בכוונת המחוקק למנוע תביעות ראויות, מחמת עוניו של תובע, ובוודאי מקום שבו כבר נשמעו ההוכחות ועל פניו עולה כי לכאורה טענות התובעת מעוגנות בהסכם בכתב, מבוססת על עבודה שבוצעה, על כך אין מחלוקת, והינן לתשלום בגין שכר עבודה בעבור בנייה, על פי הסכם בנייה, ולאחר עדותו של הנתבע, ואישורו כי הבניין נבנה והדירות הושלמו, הרי לטעמי ניתן לקבוע כי לתובעת סיכויים גבוהים להצלחת תביעתה, מחד, ומאידך, בוודאי שאי אפשר לומר כי תביעתה רעועה.

לפיכך, קבלת הבקשה להורות על פהקדת ערובה, עשוייה להוביל לתוצאה הקשה, כי למרות קיומה של עילת תביעה ראייה המבוססת על הסכם והינה לתשלום שכר עבור עבודה שבוצעה בפועל, התוענה עשוייה להידחות מחמת עוניה של התובעת, ואי יכולתה לשלם את הערובה .

בנסיבות אלה, אני סבורה כיה איזון הנכון, הינו לדחות את הבקשה להפקדת ערובה, ואין להורות על התובעת להפקיד כל ערובה.

הבקשה להפקדת ערובה נדחית.

לאור זאת, אני דוחה את הבקשה לארכה שהוגשה.

הדיון שנקבע בתיק יישמע במועדו.

ניתנה היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: